החלטה בתיק ב"ש 090028/05

1.         זהו ערר על החלטת ביהמ"ש שלום ברמלה (כב' השופטת קפלינסקי) שהורה בהחלטתו מיום 2.1.05 על תנאי שחרור לגבי העורר, ובין יתר תנאים אלה נקבע שהמשיב לא יעסוק בעבודתו כרופא עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ב"כ העורר מלין בפני על החלטתו של ביהמ"ש קמא שמצא להגביל את עיסוקו של העורר כרופא באופן שהגבלה זו עלולה להביא לפיטוריו ממקום עבודתו, לאי יכולתו לעסוק במקצוע יחיד האפשרי מבחינתו, לפגיעה בלתי מידתית בזכות יסוד העומדת לו מכח חופש העיסוק, לפגיעה בלתי מידתית שאינה ראויה בנסיבות הענין ועוד טענות לגבי הנזק הבלתי הפיך שעלול להגרם לעורר במידה והחלטתו של ביהמ"ש תעמוד בעינה.

עו"ד פלדמן חזר וטען בפני את עיקר הטעונים בכתב ביקש להדגיש את הנזק הבלתי הפיך שעלול להגרם לעורר במידה ויאסר עליו לעסוק במקצוע הרפואה עד לתום משפטו, ביקש להדגיש את חזקת החפות שעומדת לעורר כל עוד הוא לא הורשע בדין, ביקש להדגיש את החריגות של המעשים המיוחסים למבקש ביחס לעברו הנורמטיבי והתקין, ביקש מביהמ"ש ללמוד שההתנהגות המיוחסת לעורר  אינה סבירה ואינה מתקבלת על הדעת לא רק משום אישיותו של העורר אלא גם משום הנסיבות של הארוע עצמו שעה שלטענת המתלוננת העבירות בוצעו בה בשעה שחדר המרפאה לא היה נעול, ובשעה שמטופלים אחרים המתינו לתורם במסדרון הסמוך למרפאה.

לחלופין טען עו"ד פלדמן שגם אם ימצא ביהמ"ש לקבוע שנשקפת מהעורר סכנה במידה וזה יעסוק במקצוע הרפואה וימשיך לערוך בדיקות בגופן של מטופלות, הרי ראוי לקבוע תנאי לפיו כל בדיקה בגופה של אשה תעשה על ידי המשיב רק אם באותו מעמד יהיה נוכח אדם נוסף ובכך יושג האיזון הראוי בין ההגנה על אינטרס ציבורי בעל ערך, מבלי שתהיה פגיעה בלתי מידתית ובלתי סבירה בזכויותיו של העורר  עצמו.

2.         ב"כ המשיבה התנגד נחרצות לבקשה, טען שהחלטתו של ביהמ"ש קמא  מאוזנת, שקולה וראויה ועל כן אין כל מקום להתערב בה.

עו"ד תאר הפנה את ביהמ"ש לעובדות כתב האישום מהן ניתן ללמוד על מסוכנות רבה הנשקפת מפני העורר דוקא על רקע עיסוקו, ודוקא על רקע ניצול מצוקה של מטופלת תוך עשיית מעשים מגונים חמורים בגופה שפגעו בה באופן ממשי עד כדי כך שהיא יצאה בוכה מחדר הטיפול, נרגשת מאוד.

עו"ד תאר הוסיף וטען שנאשם שמבצע לכאורה מעשים שכאלה מוכיח הלכה למעשה שנשקפת ממנו מסוכנות בלתי מבוטלת שיחזור לבצע מעשים כאלה בעתיד, כאשר אין בפני ביהמ"ש כל אינדיקציה שיש בה כדי לשפוך אור על המניע לביצוע מעשים שכאלה.

עו"ד תאר טען שאין זה ראוי בנסיבות הענין להעמיד את ציבור המטופלות בפני סכנה הנשקפת מהמשיב לחזרה על מעשים דומים בעתיד.

באשר להצעה החילופית שהוצע על ידי עו"ד פלדמן, טען ב"כ המשיבה שאין זה ראוי להעמיד את ציבור המטופלות בפני מצב שבו אדם נוסף ישהה בחדר הטפול שעה שהמשיב יבדוק את גופן של המטופלות ובכך תפגע פרטיותם של המטופלות במידה וביהמ"ש יאמץ את ההצעה החלופית.

3.         שקלתי ובחנתי את החלטתו של ביהמ"ש קמא כמו גם את נימוקי הערר וטיעוני ב"כ הצדדים בפני, ואינני חולק על הטענה של העורר שמדובר בהגבלה קשה שפוגעת לא רק ביכולתו להמשיך ולעסוק במקצוע הרפואה  אלא ייתכן ויש בה כדי לפגוע ביכולתו להתפרנס, איסור שיכול לפגוע גם בבני משפחתו שסמוכים על שולחנו, ולא בנקל יורה ביהמ"ש על הטלת איסור שכזה גם נוכח הרציונל שעומד בבסיס חוק חופש העיסוק.

4.         אמנם מדובר בערך מוגן ובעל משקל שלא בנקל  ביהמ"ש יורה על פגיעה בו עד כדי הגבלת ואיסור העיסוק במקצוע חופשי של נאשם, בייחוד כאשר מדובר באיסור שמונע מאותו נאשם את יכולתו להתפרנס ולפרנס את משפחתו והרי איזה עיסוק חלופי יכול להיות לרופא שביהמ"ש אוסר עליו להמשיך ולעסוק במקצוע הרפואה.

יחד עם זאת, אין מדובר בערך מוגן שגובר בכל מקרה ובכל נסיבה על אינטרסים וערכים ראויים אחרים, ומחובת ביהמ"ש לאזן בין ערך מוגן זה לבין אינטרסים אחרים הכל לפי נסיבות הענין.

במקרה זה בבואי לשקול את האינטרס הציבורי שעומד לדיון, כפי שנקבע על ידי ביהמ"ש קמא, אינני יכול להתעלם מהאינטרס הציבורי שעומד מנגד לאינטרס של העורר.

5.         מדובר במעשים שלא היתה מחלוקת ראייתית לגביהם, הן בביהמ"ש קמא והן בדיון שבפני כאשר ב"כ העורר טען בפני שאין כל הגיון במעשים בעלי אופי ביזרי כמפורט בכתב האישום, ועל כן רק ביהמ"ש שישמע את הצדדים יוכל להכריע במחלוקת שביניהם אם אכן מעשים אלה בוצעו על ידי הנאשם ואין זה ראוי כבר בשלב זה להעניש את העורר בטרם עת על ידי גדיעת מקור פרנסתו.

אין ספק שמעשיו של המשיב, שלא היתה מחלוקת ראייתית לגביהם לצורך הדיון בבקשה, הם מעשים חמורים ומסוכנים שלא רק פוגעים באימון המוחלט והבלתי מסוייג שנותנים מטופלים ברופאים המטפלים בכל מסגרת ומסגרת, אלא יש בו משום פגיעה בשמם הטוב של כלל הרופאים וזאת ללא כל הצדקה.

מדובר בעורר שלכאורה ניצל את תלותה של המתלוננת במקצועו, כל זאת לצורך מימוש גחמותיו ותאוותו, תוך פגיעה בכבודה של המתלוננת.

6.         בדיקות רפואיות שמבוצעות על ידי רופאים הן חלק בלתי נפרד מהטפול הניתן על ידי הרופאים למטופלים המגיעים אליהם לצורך קבלת טפול רפואי ודוקא משום עובדה זו יש משנה חשיבות לאמון הרב שיש לציבור המטופלים בישראל ברופאים המטפלים ובצורך להקפיד שאמון זה לא יפגע על ידי מעשים של רופאים כפי המעשים כמתואר בכתב האישום.

עיינתי בהודעתה של המתלוננת  כפי שזו נמסרה במשטרה, והרי זו לא העלתה כל חשד כלפי העורר כאשר זה נגע בגופה ומישש את חזה, אך בהמשך העורר ניסה ללטפה בישבנה, נצמד אליה מאחור, פתח את מכנסיו, תפס את ידה באופן שזו נגעה באיבר מינו החשוף, כאשר בכל אותה עת המתלוננת מתנגדת למעשי העורר בהמשך הוא אף ניסה לכופף אותה קדימה כאשר הוא מחכך את איבר מינו החשוף והמזדקר בגופה הורה לה לשכב על המיטה וסגר את הוילון הרים את חצאיתה בנגוד לרצונה ורק בשלב זה  משזו צעקה לעברו שיפסיק את מעשיו סגר את מכנסיו והמשיך במתן הטפול כאילו דבר לא ארע.

7.         דומה שמקרה חריג זה שתואר היטב על ידי הסנגור כמעשים ביזריים שאינם אופיינים לאדם מן הישוב לבטח לא לרופא מקצועי שאמור למעשה מידי יום ביומו לבדוק את גופם של המטופלים, כאשר בדיקות שכאלה נעשות בחדר מרפאה סגור, תוך הקפדה ושמירה על כללי אתיקה מתחייבים, ועל הקפדה על צינעת הפרט מבלי לעבור את הגבול המותר, ותוך שמירה על כבודם של המטופלים בעיקר של המטופלות.